עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ נ' קאסא מהבה ואח'

פסק דין

מבוא

תביעה לפינוי מושכר ותשלום בסך 5,085 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים.

התובעת היא חברה לשיכון עולים בישראל. הנתבעים הם בני זוג נשואים, המתגוררים בדירה השייכת לתובעת.

ביום 29/10/1986 השכירה התובעת להורי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), דירה בת 3 חדרים ברחוב אהרונוביץ 19/5 פתח תקווה (להלן: "הדירה"). ביום 27/11/2007, נפטרה אימה של הנתבעת; ביום 31/3/2008, במסגרת "מבצע" שערכה התובעת, הגיש אבי הנתבעת בקשה לרכישת הדירה; ביום 31/7/2008, בהיעדר תשלום בגין הדירה, שלחה התובעת לאבי הנתבעת תזכורת לפני ביטול הבקשה לרכישת הדירה, לפיה אם התשלום לא יוסדר בתוך 180 יום, יבוטל הליך הרכישה; ביום 26/9/2008, נפטר אבי הנתבעת.

ביום 10.11.2008 הגישה הנתבעת בקשה להקניית זכויות חוזיות לדייר ממשיך, וביום 20.11.2008 דחתה הוועדה המרחבית את בקשתה שכן נמצא כי לא התגוררה עם הדייר החוזי שלוש שנים עובר לפטירתו (נספח 11 לתצהיר התובעת). בהמשך הועברה בקשתה של הנתבעת לוועדה עליונה של משרד הבינוי והשיכון למתן החלטה סופית בעניינה. אף וועדה זו דחתה את בקשתה של הנתבעת ביום 31.3.2009 מאחר שהנתבעת לא התגוררה עם הדייר החוזי שלוש שנים עובר לפטירתו ולא נמצא מקום לחרוג מהכללים (נספח 14 לתצהיר התובעת).

המחלוקת

השאלה המרכזית הדורשת הכרעה הינה האם התגוררה הנתבעת בדירה שלוש שנים עובר לפטירת אביה, בין השנים 2006-2008.

בעניין זה טוענת התובעת כי הנתבעת לא התגוררה בין השנים 2006-2008 בדירה ואילו לטענת הנתבעת, התגוררה בדירה מיום 1/12/1992 ועד ליום 2/9/1999, וכן מיום 6/2/2000 והלאה.

הנתבעת טוענת עוד, כי במהלך חודש דצמבר 2008, הגיעו לדירה נציגים מטעמה מחברת עמידר-חלד שהינה לטענתה הזרוע הביצועית של התובעת, והודיעו לנתבעים כי הם זכאים להמשיך ולהתגורר בדירה מכוח היות הנתבעת "דייר ממשיך" וכי הם זכאים אף לקבל מימון ממשלתי לשיפוצה של הדירה.

כן טוענת הנתבעת כי אביה חתם על המסמכים שהוצגו לבית המשפט מבלי להבין על מה הוא חותם, שכן הוא דובר השפה האמהרית בלבד, ורכז השטח שהחתימו על המסמכים אינו דובר שפה זו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, את עדויות העדים שהעידו בפניי, את טענות הצדדים ואת הפסיקה רלוונטית, סבורני שדין התביעה להתקבל.

אלה טעמיי.

בהתאם להוראות החוק, קמה לנתבעת הזכות להתגורר במושכר, אם התגוררה עם הוריה במושכר 3 שנים לפחות בטרם פטירתם (ראו סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998).

על פי הפסיקה, הנטל להוכחת המגורים מוטל על כתפי הנתבעת, המבקשת להכיר בזכותה כ"דייר ממשיך" (ראו ע"א 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בע"מ נ' וחניש (2005); תא (ת"א) 28583/04 עמידר נ' עתיק (2007)).

לא מצאתי כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התגוררה בדירה שלוש שנים עובר לפטירת אביה.

מטעם התביעה הגיש תצהיר והעיד רכז שטח התובעת ליאור ליפשיץ, אשר ביקר בדירה בין השנים 2006-2008 ואשר באמצעותו אף הוגשו דוחות ביקורים אלה (להלן: "הדוחות").

בעדותו ציין הרכז, כי בעת הביקורים שערך, שבחלקם ראה את הנתבעת, לא ציינו אביה של הנתבעת והנתבעת עצמה, כי היא מתגוררת עימו בדירה. כן ציין כי בסיור שערך בדירה בביקורים אלה, מצא כי רק הדיירים החוזיים מתגוררים בה ולא מתגורר עימם אדם נוסף.

בנוסף, כאמור, הוגשו הדוחות אותם מילא הרכז, עליהם חתמו הורי הנתבעת ואביה של הנתבעת לאחר פטירת אימה, מהם עולה כי בניגוד לדוחות מוקדמים יותר, לא גר פרט להם אדם נוסף בדירה. באחד מביקורי הרכז, בשנת 2007, אף נרשם בכתב ידו של הרכז כי הנתבעת שהתה בדירה, אך לא הופיעה כמתגוררת בדירה (נספח 3 לתצהיר הרכז). יצוין עוד, כי על דו"ח זה, אשר בו כאמור הנתבעת לא נכללה כדיירת הדירה, הנתבעת אף חתמה ואשרה את נכונותו.